בגיל 16 נשלחה לאושוויץ. הוריה נרצחו ביום הראשון. היא רקדה מול מנגלה כדי לשרוד. ואז, שנים אחרי, היא הבינה: 'הכלא האמיתי הוא לא אושוויץ.'
יש אנשים שעוברים גיהינום, ונשארים שם כל החיים. ויש כאלה שיוצאים ממנו... ובוחרים להיות אור לאחרים.
אדית אווא אגר היא לא רק שורדת שואה. היא אחת הנשים שהפכו כאב לשליחות.
בגיל 16 היא נשלחה לאושוויץ. הוריה נרצחו ביום הראשון. היא רקדה מול מנגלה כדי לשרוד.
אבל הסיפור האמיתי מתחיל אחרי. כי גם כשהמלחמה נגמרה, המלחמה הפנימית רק התחילה.
שנים היא לא דיברה. סבלה מפלאשבקים, אשמת שורדים, פחד. ניסתה "להמשיך הלאה." ורק שנים אחרי, היא הבינה משהו חשוב:
"הכלא האמיתי הוא לא אושוויץ. הכלא האמיתי הוא בתוך הראש שלנו."
והיא החליטה לצאת ממנו.
היא למדה פסיכולוגיה, הפכה למומחית בטראומה ו-PTSD, והתחילה לעבוד עם אנשים שבורים, בדיוק מהמקום שהיא הכירה כל כך טוב.
השיטה שלה:
לא לשאול "למה זה קרה לי?" אלא: "מה אני בוחרת לעשות עם זה עכשיו?" לא להילחם בכאב, אלא לעבור דרכו. לא להישאר קורבן, אלא להפוך את הסיפור לכוח.
בספר שלה "הבחירה", היא מסבירה: אי אפשר לשנות את העבר, אבל אפשר לבחור איך לחיות את העתיד.
"החופש הוא לא מה שקורה לנו, אלא איך אנחנו בוחרים להגיב למה שקורה לנו."
מרינה גלמן
מאמנת מנטלית לספורטאים צעירים, בני נוער והורים. לשעבר שחקנית כדורעף תחרותית, אמא של שלושה.